10 הדיברות לחיים מאושרים יותר / מאת: ערן שטרן

מי מאיתנו לא היה רוצה להיות מאושר?

 

בעבודתי עם אנשים, אני נתקל לא פעם באנשים האומרים – "יום אחד אני אהיה…", "כשיהיה לי את… אז אהיה…", "אני צריך… כדי להיות מאושר", "מה שחסר לי כדי להיות באמת מאושר, זה…" וכו'.

 

מה שאני מיד מזכיר להם, הוא שאנו חיים רק פעם אחת. ולמרות שזה אולי קצת לא נעים לשמוע, תקופת החיים שלנו (הנוכחית – אני לא לוקח אחריות על מעבר לכך ) היא מוגבלת.

 

כאשר אנו מבינים שאנו כאן לתקופה מוגבלת, האין זה בזבוז לא לחיות את חיינו כשאנו מאושרים בכל יום ויום? בראיית העולם שלי – כל יום שאני לא מאושר בו, שאני לא מרגיש מוגשם, אוהב, נאהב ושלם עם עצמי – הוא יום שבוזבז.

 

הבחירה האם להיות מאושר ולהרגיש מאושר – היא בידינו. בידי כל אחת ואחד מכם שקורא זאת עכשיו.

 

אני מניח שישנם אנשים שיאמרו כי אינם מסכימים עם אמירה זו, וכי לפעמים ישנם אנשים אחרים, נסיבות, ארועים וכדומה שמרגיזים, מעצבנים ומשפיעים על הרגשתם ומונעים מהם להיות מאושרים.

 

אני טוען שאם אני נותן למישהו להרגיז אותי, אני בעצם נותן לו שליטה על החיים שלי ועל הרגשות שלי – אני נותן למישהו אחר לקבוע עבורי כיצד אני ארגיש. מבחינתי – מצב כזה אינו בא בחשבון. אני אחראי לרגשות שלי ולאיך שאני מרגיש – אני בוחר אם להתעצבן או שלא.

 

נכון הוא שישנם אירועים שאינם משמחים, ולעיתים גם המצב בסביבה אינו תמיד עוזר, אבל כשאני מבין שהבחירה היא בידי, קל יותר לשלוט באירועים ובסביבה שלי.

 

ולכן ריכזתי כאן, את "10 הדיברות" שלי – שאני בטוח שאם תיישמו אותם, יהיה לכם קל יותר לחיות את חייכם באושר ולהנות מכל יום ויום שעובר.

 

האם חשבתם פעם, כמה זמן אתם מבזבזים על צפייה בטלוויזיה, בחדשות ובקריאת עיתונים? וכאשר אתם צופים בחדשות וקוראים עיתונים – מה אתם קוראים? האם אלו חדשות טובות, משמחות, מעוררות השראה ואושר? הלוואי… רוב מה שאתם קוראים בעיתון ורואים בחדשות הינן חדשות על אסונות, שחיתויות, פשעים וכדומה. כשזה מה שאנו נחשפים לו, קשה מאד להרגיש מאושרים.

אין זה אומר כי עליכם לחיות במנוכר ובמנותק למה שקורה מסביבכם, אבל כשאתם מודעים להשפעה ההרסנית שיש לתוכן הזה על איכות החיים שלכם והאושר שלכם, ככל שתמעיטו בחשיפה לתוכן הזה – תרגישו טוב יותר. כאשר אתם רואים חדשות רעות, זה משפיע על המחשבות שלכם ועל הרגשות שלכם בין אם אתם מודעים לכך או לא.

 

אגב, אם תחשבו על זה, אחת הסיבות שאנו צופים כל כך הרבה בטלווזיה, היא פשוט בגלל שזה שם. הצפייה בטלווזיה הפכה למעין "ברירת מחדל" עבורינו. אני חושב שישנם הרבה מאד עיסוקים אחרים שתוכלו לעשות ולהנות בהם בזמן שתפנו מצפייה בטלווזיה.

 

בשנים האחרונות למדתי לזהות שישנם שני סוגים של אנשים סביבי – אנשים שהשהייה במחיצתם גורמת לי שמחה, אושר, גדילה והתפתחות. וכאלו שאני מרגיש כאילו הם "שואבים" ממני את האנרגייה – אנשים כבויים, מתלוננים סידרתיים, כעוסים, ציניים וקנטרנים.

 

בהסתכני בכך שלא אשמע פופלארי, אני משתדל מאד לחפש את קירבתם של האנשים מהסוג הראשון ולהמעיט את זמני בנוכחות "שואבי האנרגייה". הסיבה לכך דומה מאד לסיבה שאני ממליץ להתרחק מהטלווזיה: ההשפעה שיש לכך על המחשבות והרגשות שלכם.

 

יש לנו נטיה כבני אדם להסתכל כל הזמן על "חצי הכוס הריקה", לחפש מה לא טוב. מה חסר, מה עוד אין לי. אתם ודאי יודעים שאם אתם קוראים את המאמר הזה עכשיו על גבי המחשב אתם בין מיעוט האנשים המאושרים בעולם שיודעים לקרוא, שיש להם חשמל בביתם ויודעים להפעיל מחשב!

 

מדוע לא להסתכל על מה שטוב בחייכם? על מה שכבר יש, ולהוקיר על כל השפע הסובב אתכם.

הוקירו גם את עצמכם. הוציאו לחופש את "השופט" – אותו קול פנימי שיש לו הרבה מה לומר על כל מה שאתם עושים. כמישהו עם חוש ביקורת עצמית מפותח ביותר (יתר על המידה!) אני פיטרתי את "השופט" שלי לפני קצת יותר משנה, הבנתי שכל מה שיש לו לומר לי זוהי ביקורת. אף פעם לא שמעתי ממנו מילה טובה.

 

בכל יום לפני שאתם הולכים לישון – חפשו 2 דברים שעשיתם טוב באותו היום והוקירו את עצמכם עליהם. בבוקר שאתם קמים – הוקירו את כל מה שיש לכם – קורת גג מעל ראשכם, מיטה לישון בה, בן/בת זוג, ילדים, עבודה, כסף וכו'. פעולה קטנה זו תביא הרבה אושר ושפע לחייכם.

 

בספרו "שבעת ההרגלים של האנשים האפקטיביים ביותר" טבע סטיבן קובי את המונח – "השחיזו את המסור". הכוונה לפיתוח הכישורים, הידע וההתפתחות האישית שלכם בכלל.

איני מכיר מישהו שאינו אוהב ללמוד דברים חדשים, ואני מניח שגם אתם כך – השאלה היא אם כן, האם אתם מקדישים לכך זמן? האם אתם מקדישים זמן לפיתוח הכישורים, הידע שלכם או סתם להרחיב את האופקים שלכם?

 

לכו לקורס מעניין, לסדנאות, קיראו ספרים מעניינים – היפגשו עם אנשים חדשים. כל אלו פעולות שירחיבו את האופקים שלכם ו"יעוררו" אתכם.

 

לכל מי מכם שיש רכב יודע שבכל תקופה מסויימת או לאחר נסיעה של מרחק מסויים יש להכניס את הרכב לטיפול (טיפול 10,000 בלשון העם). מה יקרה לרכב אם לא נעשה כך?

מן הסתם בתקופה הקצרה הוא ימשיך לנסוע כרגיל, אבל לאחר זמן מסויים הוא יתקלקל. במקרה כזה עלות התיקון תהיה בדרך כלל גבוהה בצורה משמעותית מעלות הטיפול המונע. הדבר נכון גם למכונות בקו הייצור וגם לנו כאנשים.

 

אם לא תקדישו זמן ומשאבים לטפל בעצמכם (=במכונה שהיא אתם) – המכונה תתקלקל.

 

זכורים לי ימים בעברי, שבתקופות של עבודה מאומצת לאורך זמן הייתי "תופס שפעת" שהייתה משביתה אותי לשבועיים ואף לשלושה. זהו איתות של הגוף שאמר – עד כאן. המכונה לא יכולה להחזיק יותר, צריך לטפל בה.

 

מן הסתם – אם הייתי מקפיד בתקופות אלו לנוח, לשנות אווירה, לעשות גם דברים אחרים עבור עצמי – לא הייתי חולה בצורה כל כך קשה. ומן הסתם הזמן שהייתי כביכול "מבזבז" על טיפול בעצמי היה קצר הרבה יותר ממספר השבועות שהייתי חולה.

 

קחו זמן לעצמכם – אתם הדבר החשוב ביותר – אם אתם לא תרגישו טוב ותהיו בשיא כוחכם לא תוכלו לטפל בילדים, בעבודה, באישה/בעל או בעסק. טפלו במכונה!

 

אין לכם משאב יקר יותר מאשר הזמן שלכם. הזמן הוא המשאב שאי אפשר לקבל יותר ממנו בשום מקום. לצערינו אין בנק שמלווה "זמן". חשבתם פעם, כמה זמן אתם מבזבזים על כל מיני גנבי זמן כאלו ואחרים?

 

בין אם זה זמן בעבודה, בעסק או בבית – בידקו על מה אתם מוציאים את הזמן שלכם. מהם אותם גנבי הזמן שמבזבזים את זמנכם?

 

האם אלו אותם מיילים מצחיקים ששולחים לכם כל החברים (מצטער אמא שאין לי זמן לקרוא את כל הבדיחות שאת שולחת לי… ), האם אלו שיחות הסרק בעבודה או בטלפון שאחר כך עליכם לשבת עד הלילה בבית ולהשלים עבודה? האם אלו מריבות מיותרות עם האשה / בעל / ילדים / חברים / משפחה (מיחקו את המיותר). זהו אותם והעלימו אותם מחייכם.

 

בוב דילן אמר פעם: "אדם הוא סיפור הצלחה אם הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה, ובין קימה לשינה הוא עושה רק את מה שהוא רוצה לעשות".

בלי להתייחס לעניין מהי ההצלחה (והרי זה עניין יחסי לכל אחד), הרי שכל יום בו איננו עושים את מה שאנו אוהבים לעשות ושגורם לנו אושר – זהו יום מבוזבז. האחריות היא תמיד שלנו – כל אחת ואחד מכם אחראי לאיכות החיים שלו. חלק בלתי נפרד מכך הוא העיסוק ומה שאנו עושים בחיינו.

 

אני יודע שזה מפחיד לקום ולעזוב מקום עבודה שאתם לא מרגישים בו מסופקים (עשיתי זאת בעצמי) – אבל בעיני זוהי איננה סיבה טובה מספיק להתפשר על החיים. זוכרים – חיים רק פעם אחת!

 

תהיו נדיבים. ואין כאן הכוונה רק בכסף – תנו מעצמכם לאחרים. הנותן – מקבל. אל תחפשו את האינטרס שלכם, או מה יוצא לי מזה.

אדם יקר אמר לי פעם לחשוב על כך כאילו ישנו נר שדולק בתוכי, ואם אני משתמש בו כדי להדליק את הנרות שבליבם של אחרים, הרי שזה אינו לוקח במאומה מהאש ומהנר שאצלי. אבל איזה הבדל זה עושה אצל האחר. כך גם כשהנר שלכם אולי קצת יחלש, יהיו מי שידאגו להדליק לכם אותו בחזרה.

 

יכולת הדמיון והחלום הינן מהיכולות המופלאות שניתנו לנו כבני אדם. לדמיין משהו זהו השלב הראשון בתכנון וביצירה של אותו "משהו" במציאות. ובכל זאת, כל כך הרבה אנשים מפחדים או חוששים לחלום.

 

דמיינו, השתמשו בדמיון לתאר את מה שאתם רוצים בחייכם. ככל שתעשו זאת לעיתים קרובות יותר, ככל שתהיה לכם בראשכם תמונה ברורה ומפורטת של מה שאתם רוצים, כך הדברים גם יתממשו במציאות שלכם. אל תפחדו לחלום – זה בחינם!!!

 

פעמים כה רבות אנו פועלים מתוך "מה יחשבו עלי", "מה אחרים יגידו", "חשוב לי להראות טוב בעיני האחרים" וכדומה. נשמע מוכר?

 

כמה אנרגייה אנו מבזבזים על ה"להראות טוב" בעיני אחרים. וכשאנו עושים כך, הרי שאנו בעצם שחקנים – אנו חיים בתוך הצגה. אנו לא באמת רוצים להתנהג כך, אבל בגלל הפחד הלא מובן הזה של "מה יחשבו או יגידו עלי" אנחנו חיים בהצגה מתמדת.

 

תחיו בחופש – תעשו מה שאתם רוצים לעשות, את מי זה מעניין מה יגידו עליכם או יחשבו עליכם?

 

 

כשתעשו ותפעלו עפ"י "10 הדיברות" האלו, אין לי ספק שתחוו אושר גדול יותר ותחיו את חייכם בעצמה.

 

אשמח לקבל מכם הערות והארות! ואם ניסיתם זאת, אשמח לשמוע אם וכיצד זה השפיע עליכם.

 

בהצלחה!!

  

יוצא האדם את ביתו, נכנס לרכבו ונוסע לדרכו.

מטרתו, מבחינתו, היא להגיע ליעד: עבודה, לימודים, קניות, משפחה, וכו'.. ושאיפתו אל יעדו.

אך מה עם הדרך המוליכה אותו אל יעדו? מה עם הדרך?

מי אמר שהדרך שבה האדם נוסע היא אכן הדרך ושהיעד שאליו האדם שואף הוא אכן יעדו?

אולי ההפך הוא הנכון?

אולי היעד הוא רק אמצעי ודרך לחוות את הדרך…. שהיא בעצם יעדו האמיתי?

נוסע האדם על כביש מהיר ועוצר ברמזור בצומת. בפני האדם עומדות אפשרויות רבות, אשר כל אחת תשפיע על המשך דרכו. היפנה ימינה? שמאלה? ישר? ואולי הדרך ליעדו היא בעצם… בפרסה?

הרמזור גם מסמל לנו 3 אנשים הבאים במגע עם האדם בדרך ליעדו:

1) מר "רמזור אדום"

2) מר "רמזור צהוב"

3) מר "רמזור ירוק".

מר "רמזור אדום" הוא אותו אדם העוצר אותנו, המעכב אותנו, המאט את קצבנו.

הוא אותו קול פנימי הלוחש באוזנו של האדם "עזוב, תעצור מלכת, הדרך ארוכה וקשה מדי".

יש והקול הוא צודק, ואכן עליך לעצור בצד ולחשב מחדש את דרכך, אך יש והקול הוא לא יותר מאשר מניעה בעבודת ה' שלך, שעל אף העיכוב הזמני, כל ריכוזו של האדם מרוכז בשנייה שיתחלף הרמזור ויאפשר לו להמשיך בדרכו אל יעדו….

מר "רמזור צהוב" הוא אותו אדם שמדרבן את האדם להתכונן לדרך, אך להיזהר ממפגעים מכיוונים נוגדים. הוא לא אומר לאדם לעצור ולא אומר לו לנסוע, אך הוא חוזר ורומז לו כי טרם הגיע אל יעדו ועוד כברת דרך לפניו…

מר "רמזור ירוק" הוא מסוכן ודו פרצופי.

מצד אחד הוא מדרבן אותך לנסוע, לא לעצור, לא להתעכב, לרוץ קדימה….

אך מצד שני, הוא לא מעודד מעצורים כלל וכלל. לעבור עוד צומת ועוד צומת, אין זמן להסתכל לצדדים, אין זמן לחשוב על הדרך… היעד!! היעד הוא העיקר ויש ליישר מבט, לאחוז חזק בהגה וללחוץ על הגז…

שלושה אנשים, רמזור אחד…

וממשיך האדם בדרכו ו"היום יפנה, השמש יבוא ויפנה"… והדרך פתאום חשכה…

אך מה בדרכו? נוסע האדם על כביש מתפתל ומסתובב. שלט "סיבוב מסוכן לפניך"…

ובהמשך תמרור, חץ, הצבוע בשחור ולבן המסמן לך כי הכביש מתעקל ימינה בצורה חדה..

אתה מסובב את ההגה וממשיך בדרכך. השלט לא הוציא מפיו הגה, אך אתה מהמפגש הרגעי איתו סובבת את ההגה שלך, ובכך יכולת להמשיך בדרכך בהצלחה.

יש אנשים שאותם פוגשים בדרך. יתכן והמפגש הוא רגעי בלבד ויתכן שהם אפילו לא הוציאו הגה מפיהם…. אך עצם המפגש איתם נתנו לך כיוון. הבנת לאן לפנות… אנשי שלטים שקטים…

ממשיך האדם בדרכו ועוקף מימינו משאית כבדה ואוטובוס עמוס נוסעים…

חשבת פעם מה הקשר ומה ההבדל ביניהם?

גם משאית וגם אוטובוס הם בעצם רכבים גדולים, רק שאחד מסיע חפצים והשני מסיע אנשים.

כך גם בני אדם. יש אנשים גדולים ויש אנשים גדולים. יש אנשים שכל שאיפתם היא להזיז דברים: לבנות מגדלים, לפתח ולייצר מכשירים, לגלות עולמות חדשים וכו'… להזיז דברים.

אך יש אנשים החפצים ושואפים להזיז אנשים: לעזור להם להגיע אל יעדם שלהם בצורה המהירה, הנוחה והטובה ביותר… להזיז אנשים.

וחושך בדרך… אך לא לגמרי… יש אורות לאורך הדרך, יש מחזירי אור בדרך… ויש גם חלקים בדרך שאינם מאירים ואינם מחזירים אור כלשהו.

שוב, שלושה סוגי אנשים:

1) אנשי "אורות"

2) אנשי "מחזירי אורות"

3) אנשים "חשוכים"

אנשי אורות מאירים לנו את דרכנו, מסבירים לנו פנים ומכוונים אותנו אל יעדנו.

אנשי מחזירי אורות אין בכוחם להאיר לנו מעצמם "אין לו מעצמו כלום", אך בכוחו להחזיר לנו אור שמגיע אליהם ממקורות אחרים. אין לו את כל התשובות אך הוא יכול לכוון אותך אל מי שיש לו. הוא מציע לאחרים את אשר קיבל מאחרים על אף שלא זה ולא זה שלו אישית… אך זה לא מפריע לאף צד, כי מי שקיבל את האור נהנה ומי שנתן את האור לא חסר.

אנשים "חשוכים" לא רק שאין להם אור מעצמם, גם אין בכוחם להאיר לאחרים את הדרך.

אנשים אלו מהווים סכנה ומכשול בדרך, היות וגם כשמאירים עליהם, האור הרבה פעמים אינו ניכר. מסכנים אנשים אלו, זה לא נהנה וזה לא נהנה… אנשים בדרך פועלים בכל כוחם וריכוזם להתרחק ממטרדים אלו העלולים לשים קץ למסעם אל יעדם, חלילה…

והנסיעה מתארכת ומתמשכת ועוצר נוסעינו לנוח ולהתרענן בתחנת דלק אשר נקרה לדרכו.

תחנת שירות. מתקרב נוסעינו א התחנה וממלא את מיכלו דלק. 95? 96? 98? סולר או בנזין? שואל המתדלק… "95 מלא בבקשה" הוא משיב. בוחר המתדלק את המשאבה הנכונה וממשיך לרכב הבא.

פשוט. אלמנטארי. טריביאלי. אך עמוק כל כך…

מה היה קורה לו חלילה המתדלק היה מתבלבל ומכניס סולר למיכל בנזין? או שמן מנוע לרדיאטור? או נוזל לניקוי שמשות למיכל של נוזל הבלמים?

החפץ לגמול חסד עם הבריות חייב לקיים לא רק "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" אלא גם "ואהבת לרעך כמוך"! לא כל מה שלא טוב לך, לא טוב לאחרים. ולא כל מה שטוב לך, טוב גם לאחרים.

לא כל שיטת לימוד או עבודה שמקדמת אותך, תקדם גם את ילדיך או תלמידיך.

בנזין או סולר? 95 אוקטן או 98? תוסף דלק צריך?

"חינוך לנער ע"פ דרכו…" תחנת שירות בצד הדרך…

וממשיך נוסעינו אל יעדו, עובר הרים ועמקים, עליות וירידות. העלייה תלולה וקשה, אך הוא ראה את הנולד והגביר מהירות בירידה כדי לנסוק אל על ביתר קלות.

ומגיע ידידנו לצלע הר וחפץ להגיע אל ההר שמולו, בדרך ליעדו… בדרך לייעודו…

אך כיצד יעבור? כיצד יגשר בין שני הרים, אשר לא יסכימו בעד כל הון לזוז ממקומם בכי הוא זה?

אך ראה זה פלא, חשב על כך אדם מימים עברו ובנה גשר, פס של כביש המסוגל לגשר אפילו בין הרים המסרבים להתפשר או לבוא לקראת האחר..

מסתבר שיש בעולמנו גם "אנשי הרים" וגם "אנשי גשרים"…

ולעת ערב, בין הערביים לאחר 120 ק"מ של דרך מגיע ידידנו אל יעדו ומכוניתו נעצרת דום. ושקט. ורגע לפני שידידנו יוצא ממכוניתו ונכנס אל ביתו, מסתכל הוא אחורה ואומר….

מה הוא אומר…? תלוי מי הנוסע.

יש האומר כי שמח הוא כי הגיע אל יעדו.

ויש אשר יאמר, "אה מה נעימה הייתה הדרך"…

פעמים רבות יוצאים ספרי הדרכה כיצד למצוא ולהשיג בן/בת זוג לחיים וישנה, כביכול, רשימת כללים הכוללת מעין כללי משחק לשם השגת היעד הנכסף. במאמר זה, אני רוצה לדון על הדבר החשוב מכל, לאור כמות הגירושים הרבה בימינו: החוכמה לשמר את הזוגיות ולטפח אותה לאורך זמן, בה יצמחו שני בני הזוג ויפיקו מנישואיהם את המיטב.

בוודאי יתהו כאן ומייד יקפצו אותן פמיניסטיות ויאמרו , מדוע את כותבת ומייעדת מאמרך לנשים? הלא שני בני הזוג שותפים במידה שווה ליצירת זוגיות טובה. אני יכולה רק לומר לכן: הירגעו, שבו בנחת. אני בצד שלכן! אני יוצאת מנקודת הנחה פשוטה, שאנו, הנשים, " פנטיום 8 מתקדם", והגברים הינם האב טיפוס והדגם הראשוני שברא ה', משראה ה' כי טוב, שיכלל את המקור, ראה מה חסר באדם וברא אישה עם כל האפיונים שיש בגבר בתוספת שכלולים רבים כגון אינטואיציה, יכולת ללדת, חוכמה ותבונה רבה יותר.

כפועל יוצא מכך, הכוח בידינו, ולגברים רק נותר ללמוד מאיתנו ולתרום את חלקם, ובהמשך אפרט גם כיצד לגרום להם לחשוב שהם יזמו זאת ועוד זה בא מהם ( כן, האישה גם ערמומית יותר ואם הגברים כל כך זקוקים לתחושה שאין כמותם חכמים – החמיאו להם לאגו.

לא קרה דבר, כל עוד אנו יוצאות נשכרות מכך).

ובכן לזוגיות טובה ומאושרת, ישנם מספר מרכיבים מהותיים והכרחיים, שחייבים להתקיים לשם צמיחה תמידית :

 
• 

אני סבורה כי על מנת ליצור, לפתח ולשמר זוגיות טובה ומאושרת, חשוב עד מאוד שכל אחד מבני הזוג, השותפים לקשר , יפתח וישפר את עצמו ואת זהותו האישית. רק כאשר כל אחד מבני הזוג מזין את עצמו ומעניק לעצמו במסגרת הקשר, או אז יוכל להעניק ולתת מעצמו לבניית הזוגיות, על ידי מתן אהבה ומתן היכולת לאפשר לו צמיחה אישית. הזוגיות אמורה לשמש קרקע פורייה, בה שני בני הזוג מתפתחים יחד ולא אחד על חשבון השני. כאשר אחד מבני הזוג בזוגיות כלשהי, ירגיש כי הוא מוותר על רצונותיו, שאיפותיו ועל זהותו האישית, ירגיש האחרון תחושת מירמור, החמצה, חוסר סיפוק, הגשמה עצמית וכו', שעל אף אם ינסה להדחיקה ולהכחישה , תעלה ותצוף מעל פני השטח ודבר זה עלול לכרסם ולפגוע בזוגיות.

עלינו להעניק לעצמנו, לצמוח ולהתפתח בתוך הקשר ולא למחוק עצמנו או לאבד מזהותנו.

על מנת להעניק לאחרים: לבני הזוג שלנו, לילדינו או למישהו אחר מהסביבה הקרובה, עלינו ראשית לפתח את ה"אני", הווה אומר, להיות אדם מאושר ומודע לעצמו, אוהב, מסופק, ממומש, החי את הרגע וחווה את החיים במלואם.

לשם בניית זוגיות בריאה, נבונה, מעשירה, מצמיחה, מספקת בה שני בני הזוג תורמים ונתרמים , המשמשת מקור להנאה והנעה, ישנם מספר ערכים שראוי ויתקיימו:

• 

חשוב מאוד לפתח ולשמור על אמון במערכת הזוגית. אל תתנו סיבות לבני הזוג שלכם לקנא לכם ו/או בכם. ברגע שאין אמון , מתווספת לקשר הזוגי אנרגיה שלילית של חוסר אמון וחשדנות שמובילה לפחד.

ראשית, תיבנו אמון בעצמכם, כלומר דעו מהו הערך שלכם, מה נקודות החוזק והעוצמה שלכם, מה ייחודכם ומה מיוחד בכם, וכן גם העניקו ותנו אמון בבן זוגכם.

שימו לב כי אומרים " בניית אמון" , ולא בכדי, אמון הינו דבר שנבנה, לאט לאט, נדבך אחר נדבך. אמון אינו מונח הקיים בזוגיות מלכתחילה, אלא ערך מקסים, מיוחד ומקודש שנבנה בתהליך יצירת הזוגיות.

העניקו חיזוקים ומחמאות לבני זוגכם, אך מתוך כוונה ואמונה מלאה. לעיתים האמון בין בני זוג נפגע שלא ביודעין, לא בתקשורת מילולית, אלא בתקשורת שאחד מבני הזוג, תקשורת של שפת הגוף, למשל:, תחושת החשדנות נוצרת כאשר אחד מבני הזוג מרבה להסתכל על בני המין השני, או מרבה לשבח בני זוג של אחרים בתכונות שבן הזוג לא ניחן בהן.

זכרו : אל תשוו את בן זוגכם לאף אחד אחר, כפי שלא הייתם רוצים שישוו אתכם למישהו אחר. דבר זה פוגע בביטחון העצמי ומביא תחושת חוסר נוחות של " פחות שווה". במידה והנכם מעוניינים מבן זוגכם בדבר כלשהו, התייחסו לכך עניינית לכם, בלי מתן דוגמאות.

 

• 

חשוב עד מאוד לפתח תקשורת טובה בין בני הזוג, אמיתית וכנה והכוונה היא להרבות בשיחה, מתוך הקשבה אמיתית ופעילה.

שתפו זה את זה בחוויות שעברו עליכם, האזינו זה לזה, החוו דיעה ברוגע ונינוחות. וכאן ברצוני לציין שאין הכוונה לאישה, שבן זוגה חוזר מעבודה אחריה, להתנפל עליו ב :" איזה יום איום ונורא עבר עלי, הילדים…. המנהלת שלי…. התשלומים…." ועוד כהנה מבול של אסונות. קבלי את פניו בחיוך, נשיקה, בברכת שלום ובשאלה "כיצד עבר עליך היום?" והקשיבי לו באמת ובתמים, מבלי להתעסק בדברים נוספים " תוך כדי", אלא התבונני לתוך עיניו (זו גם דרך מצוינת להתפעל שוב מיופיין) , השתדלי להקשיב מבלי לבקר ולשפוט את מעשיו, אלא רק להקשיב.

לאחר שסיימתם עם השכבת הילדים, או בזמן השיחה בארוחה עם שאר בני הבית, שתפי אותו בכל אשר עבר עלייך, אם ישנם דברים מעיקים זה הזמן , תוך הקפדה על טון רגוע ככל שתוכלי.

חשוב מאוד לדעת להתווכח. הקפידו על כללי ויכוח. במידה והנכם הורים, השתדלו לא להתווכח לפני הילדים. שמרו על כללים שמוסכמים עליכם מראש, ואין לחכות לויכוח שיעלה כדי לגבש כללים אלו.

נהפוך הוא, הסכימו עליהם שאתם רגועים: "במידה ונתווכח או לא נסכים, הדרך שהייתי רוצה שנתווכח יהיה כך…." וכאן המקום שכל אחד מבני הזוג יביע את רצונותיו, למשל, להקשיב עד הסוף לבן זוג ואז להגיב, לא להתפרץ לדברי השני ( כך , אגב, הטונים לא עולים), לשמור על טון רגוע, לא להכניס למריבה עניינים קודמים או לא לדבר בלשון הכללה :" תמיד את/ה…. אתה אף פעם לא…..", השתדלו לא לערב הורים בשיחה :" אתה בדיוק כמו אבא/אמא שלך….." וכו'.

מותר לכם גם להסכים כי שמתחיל ויכוח אחד מבני הזוג יוצא מן המקום, נרגע ורק אחר כך אתם מנהלים שיחה בנושא הנתון. אם יש נושא שבן זוגי ואני רוצים ללבן, מדי פעם אנו קובעים לעשות זאת בבית קפה, כך גם האווירה נינוחה ולא מאיימת ודבר נוסף שאנו מרוויחים הוא שטון השיחה לא יעלה, משום הסועדים…

 

• 

חשוב עד מאוד שבזוגיות יהיה מרחב אישי לצמיחה לכל אחד מהשותפים לזוגיות, מבלי שהזוגיות תגביל זאת. המרחב הזוגי נותן לכל אחד מבני הזוג את יכולת הבחירה מבלי לפגוע בעקרונות ובהבנה של כל אחד מבני הזוג. המרחב מעניק את היכולת לצמיחה למרות ואף המסגרת הזוגית ומעשירה את שני בני הזוג, כאשר הצרכים של כל אחד מהחברים בה באים על סיפוקם. חשוב לי לציין כי למרות המרחב, חשוב לכל אחד מבני הזוג השותפים בקשר הזוגי להציב גבולות , שמוסכם על שני הצדדים ואין לחצות אותם.

 

• 

חשוב כי לשני בני הזוג יהיו מטרות משותפות מהזוגיות המשותפת, שעל פיהן יפעלו ויתקדמו הלאה במסגרת הזוגיות ויניעו את זוגיותם לעבר העתיד. בכל פעם שישנה מטרה משותפת, נוקטים דרכי פעולה כדי להשיג את המטרה ולקדם אותה. בניית מטרות משותפות מלכדת את בני הזוג ובונה מעין תא בו לכל אחד יש גאוות יחידה להשתייך אליה ומשבני הזוג משיגים את היעד, זה מגבש ומאחד אותם יותר ומלכד את הקשר הזוגי. בכל פעם כמובן, משמשיגים מטרות כלשהן, יש להציב מטרות חדשות, בהתאם לשינויים ולחתור אליהן שוב, כך שהדבר תורם לזוגיות מתפתחת.

 

• 

חשוב כי בני הזוג יקדישו זמן לזוגיות שלהם ( מלבד שיחה), לפחות שעה אחת ליום , לפעילות משותפת. אפילו הליכה ללילית יד ביד. קבעו לצאת יחד, לפגישה משותפת, רק שניכם ללא הסחות דעת, לפחות אחת לשבוע. ראשית והחשוב מכל: הרבו בשיחה וחלקו חוויות משותפות. שתפו זה את זה. חשוב כי למרות העייפות , יהיו שני בני הזוג אסתטיים ויריחו טוב. אם את מקדימה להגיע לבית ובעלך מגיע בסביבות תשע- עשר, שני עם הילדים וקומי כרבע שעה לפני בואו, על מנת להתקלח ולהתגנדר.

במידה ושניכם מגיעים באותו הזמן עייפים, שנו שעה- שעתיים ואז קומו רעננים, הקדישו זמן לעצמכם על מנת להיראות טוב. זוגיות אין משמעה הזנחה עצמית שמעלה התהייה: "היכן בן הזוג שהתאהבתי בו?". חשוב לשמור על משיכה. עשו דברים מהנים ששניכם אוהבים על מנת לשמור על גחלת האהבה.

שלבו בכך פעילות למשל: צפו יחד באלבום תמונות משותפות שלכם, סרט החתונה שלכם וכו' קבעו פגישה בכל מקום שתחפצו, לסרט , בית קפה, מועדון ריקודים (מדי פעם, בן זוגי ואני קובעים, לציון יום הכרותינו לצאת למקום בו הכרנו עם אותם הבגדים ומתנה לכל אחד מבן הזוג).

במידה ואין לכם תקציב, בלו ערב בבית שאינו מצריך השקעה כספית רבה, כמו ערב קולנוע בבית, הכינו פופקורן, הוציאו סרט מ"הוידאומט" או השאילו מחברים. אספו קרשים ועשו קומזיץ זוגי על שפת הים, או יער הקרוב לביתכם עם מרשמלו ויין שתיקחו מהבית ועוד רעיונות ככל העולה על רוחכם.

• 

חשוב מאוד לשמור על התלהבות בקשר הזוגי וזה על ידי יצירתיות.

כדי לשמור על קשר פעיל שבו לא נאבד עניין בבן זוג, תמיד צריך לחדש ולרענן את ההתלהבות מן הקשר על ידי הכנסת אלמנטים מרגשים ולא שגרתיים ( והנה עוד מטרה משותפת לשני בני הזוג). למשל, הפתיעו זה את זה מבלי לחכות ליום הולדת או אירוע מסוים.

עשו זה למען זה מחוות קטנות שיפתיעו וירגשו את בן זוגכם. אותן הנשים שאומרות וטוענות, " רק אני עושה, אני מחכה והוא לא עושה כלום", דברו אליו ישירות :" נהנית? איך הרגשת? הייתי מאוד שמחה אם פעם הבאה גם אתה היית יוזם איזשהו משהו מרגש/ מהנה…".

 

חוקרים ואנתרופולוגים רבים חקרו לאורך השנים את הקשר שבין שפה וחשיבה.

כולם סברו שקיימת השפעה של השפה על החשיבה. שפה היא מרכיב מרכזי בעיצוב הזהות שלנו, דרכה אנו יוצרים תבניות חשיבה, קודים של תרבות ובעיקר משפיעים על המציאות.

ככל שהשפה חיובית, היא מצמצמת פערים ומקרבת בין בני האדם, ככל שהשפה עשירה ושורשית היא מייצרת בסיס רחב לתקשורת .

לצערנו נעשה שימוש פוגע בשפתנו, הבא לידי ביטוי ברדידות, זילות ופרובוקציות.

בכדי להניע שינוי תרבותי, אנחנו צריכים להשפיע על כל אחד ממרכיבי הזהות המרכיבים תרבות, חשוב לנו לקדם שימוש מתאים בשפה כגשר בין בני האדם.

פרויקט ראשון – מציע העברת מסרים של התנהגות ראויה בבתי מגורים משותפים.

אנחנו קוראים להוריד את השילוט הפונה אלינו בשפת הוראה, איום, הפחדה ולהחליפו בשפה מחברת, חיובית ובעלת הומור.

ניסחנו מספר קודים של התנהגות המצופים מדיירים החולקים יחדיו בתים משותפים ועיצבנו מס' מדבקות חלופיות להעברת המסר.

את קמפיין המדבקות מוביל – "דרצי".

דרצי הוא דמות המשדרת עוצמה ובולטות בסביבתה.

דווקא הוא לוקח על עצמו להוות מודל להתנהגות ראויה ומחנך בהתנהגותו את כל הדיירים, אם רק נדע לתת לכל אחד מקום ולכבד נוכל ליצור אוירה תרבותית ראויה.

יש בכוונתנו להמשיך ולפתח מסרים ויזואליים עבור מקומות ציבוריים הנותנים שירות לאזרח ובאמצעות דרצי נטמיע שפה, שתשפיע על מציאות מכבדת יותר.

נשמח לקבל תגובות, רעיונות והזמנות.

 

בעידן פוסט- מודרני בו קיימת עמימות ערכית ,

הפרשנות הניתנת לערכים עליהם מושתתת החברה הישראלית היא כה רחבה

 עד כדי אובדן מוסריות ואמפטיה כלפי האחר.

שמנו לנו למטרה לתקף את הערכים עליהם מושתתת החברה

 ולהגדיר מחדש את המוסכמות והנורמות החברתיות

על מנת להשפיע על דפוסי התנהגות ראויים בין אדם לחברו.

 

נציגי מועצות נוער ותלמידים של מחוז חיפה וסביבתו

ויחד עם בני הנוער עסקנו בשאלת הפער בין ערכים להתנהגות,

מקומו של הקונפליקט הערכי בחיינו והצורך של כל חברה להגדיר מוסכמות.

בסופו של התהליך גיבשו התלמידים קוד התנהגות רצוי, המהווה בסיס לדיאלוג ולעשייה.

ראינו בעיסוק זה מטרה ואמצעי כאחד, גילינו שילדינו אינם עוסקים בשאלות עמוקות של זהות ובטח לא עיסוק בסוגיות המבנות חשיבה וביקורת על עצמינו על החברה בה אנו חיים על הכיוון אליו אנו הולכים.

 

בסוף יום העיון חשפנו את הנוער לערב "כחול – לבן" חגיגית זמר עברי במיטבה.

יצאנו מרוצים ואם תחושה שהמלאכה רבה היא וכמו הפסוק : "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה" ( מסכת אבות ב',כ"א).

אנו רואים עצמינו ממשיכים את המלאכה ועושים ככל יכולתנו בכדי לקדם את המטרות החשובות.

רבות נאמר על השתנות הערכים והנורמות הקיימות בחברה הפוסט-מודרנית הצעירה שלנו.     

מנכ"לית "חיים בדרך ארץ"

אליאס חגית

בהזדמנות זאת אנו רוצים להודות לד"ר ליאורה גבעון, האנתרופולוג רז שרבליס ודניאל קלוגהפט, שעזרו, קראו והעירו הערות.

התכנית מותאמת לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים, כל מסגרת חינוכית המעוניינת לשלב את התכנית יכולה ליצור קשר עימנו.

בכדי להפעיל את התכנית דרושה מחויבות של המסגרת לתהליך, אנחנו מכשירים את המורים ו/או מדריכים להפעיל את התכנית, מתוך תפיסה שהצוות ההומוגני מלווה את התלמידים רוב הזמן והוא משמעותי יותר מכל "לווין" אחר.

ניתן לצפות בשתי יחידות מתוך הערכה – להתרשמות.

עלות הערכה: 85 ₪.

1.       מישור ציבורי – חברתי – חיזוק הסולידריות החברתית באמצעות מעורבות אזרחית רחבה, תוך הטמעת נורמות וערכים משותפים.

2.       מישור חינוכי – הטמעת נורמות וערכים וקביעת סטנדרטים אתיים להתנהגות אנושית, שבין אדם לחברו.

3.       מישור הסברתי – תקשורתי – פעילות באמצעים שיווקיים. שימוש בשיווק ויחסי ציבור ליצירת המודעות בקרב כלל הציבור, מקבלי ההחלטות וגורמים מקצועיים.

 

העמותה פועלת סביב תחומי הליבה הבאים:

התנהגות תואמת ערכים

שפה יוצרת מציאות

רוח של נתינה

אוירהשל כבוד בין בני אדם

הטמעת קודים תרבותיים

 

 

1. בית ספר לחיים: הרצאות ושיעורים המבוססים על למידה מרחוק ועל סדרת מפגשים קהילתיים.

2. תכנית "לפצח את הקוד": תכנית חינוכית המבוססת על סדנאות והרצאות בנושא ערכים, נורמות   

3. פרויקט "שפה יוצרת מציאות": הפצת ערכת סטיקרים ומדבקות לארגונים ומסגרות נותנות שירות,

4. פרויקט "מגלגלים ערכים": מיזם חינוכי לשנת הפעילות הקרובה המבוסס על ערכים של נתינה וכבוד הדדי.

5. תכנית "עמיתים": גיוס עמיתים חדשים ובניית יחידות מתנדבים במוקדים שונים בארץ.